המוסיקה המזרחית שאנו מכירים היום לא החלה את דרכה בארץ, אלא בארצות ערב, מהן הגיעו מוסיקאים יהודים רבים שהיו לשם דבר בארצם כנגנים, מלחינים וזמרים של מוסיקה ערבית קלאסית ומודרנית. אלו כללו למשל את האחים אלכוויתי, סלימה מראד, זוהרה אל-פאסיה, ועוד ועוד.
מוסיקאים אלה ורבים נוספים זכו להצלחה מדהימה בארצותיהם, אך כאשר נאלצו מסיבות שונות לעלות לארץ נתקלו ב"שממה מוסיקלית" בכל הקשור למוסיקה שבה התמחו. הם נאלצו להתחיל הכל מחדש - למצוא דרכים להביא את המוסיקה שלהם לקהל, שהורכב רובו ככולו מעולים יוצאי מדינות ערב שהכירו אותם בארצות המוצא.
המוסיקאים, שרבים מהם סבלו מקשיי קליטה והסתגלות למצבם החדש ומקשיי פרנסה, החלו בהדרגה למצוא פתרונות - הם הקימו הרכבים, מקומות שבהם ניתן להשמיע את המוסיקה, השתלבו בתוכניות של רדיו קול ישראל, הקימו תזמורת, וכד'.
עם זאת, רובם לא זכו עוד למידת ההצלחה שהכירו בארצות מוצאם, וחלקם שקעו בעבודות ומקצועות אחרים ולא עסקו עוד במוסיקה באופן מקצועי כמעט בכלל. אך למרות הקשיים, השפעתם של מוסיקאים אלה ניכרת עד היום. הם תרמו להבאת אלמנטים מזרחיים וערביים למוסיקה הישראלית ונלחמו על מתן לגיטימציה רשמית למוסיקה זו. דור המוסיקאים שקם אחריהם המשיך לפתח את המוסיקה שהביאו עמם לגרסאות חדשות שניכרות בהן תרומותיהם, וכן תרומתם של עולים רבים ממדינות נוספות כמו יוון וטורקיה.
אם מעניין אתכם לקרוא עוד על המוסיקאים העולים ממדינות ערב ועל התפתחותה של המוסיקה המזרחית בישראל, תוכלו לקרוא על כך כאן -
דרכה של המוסיקה הערבית ממדינות ערב למדינת ישראל | פירקת אלנור
