תקנות התכנון והבנייה קובעות כי בניין גבוה למשל בפרויקט פסגת דן הוא כזה שבו הפרשי הגובה בין מפלס הכניסה לבין הקומה הגבוהה ביותר המיועדת לאכלוס עולה על 13 מטר.
לפי התקנות, בבניין רב קומות מעל 27 מטר צריכה להיות גישה לשתי מעליות.
מידות התא של מתקני הרמה צריכות להיות לכל הפחות 80X120 ס"מ. לצורך השוואה, גודל מתקנים המיועדים ל-6 נוסעים הוא 1.3 מ"ר, אך ניתן לקבל לפי התקן היתר לבניית מתקן של עד 1.17 מ"ר. הדרישות המופיעות לעיל מספקות את התשתית עבור התקן במבנים גבוהים. בבניין גבוה בפסגת דן צריכות מידותיה של מעלית אחת לפחות לאפשר הובלה של מעל שישה אנשים. מעבר לכך, בכל דירה, משרד או אולם בבניין רב קומות אמורה להיות גישה בכל קומה לשתי מעליות לפחות. אספקת החשמל להנעת המתקנים צריכה להיות מופרדת ממנגנון החשמל של הבניין ובבניין רב קומות יש להגדיר מתקן אחד בתור "אלונקה".
דרישות תכן לתכנון מעליות:
נעימות נסיעה ועצירה, זמן נסיעה נטו– לא יעלה על 25 שנ' בממוצע, זמן המתנה - לא יעלה על 25 שנ' בממוצע, מיקום בבניין – מרכזי ומרחקי הליכה קצרים,
התאמה לשירות בין הקומות בכל שעות היום, בעת הפסקת חשמל יופעלו בבניין רב-קומות שתי מעליות לפחות, ע"י זרם חשמל שמספק הגנרטור שבבניין.
ישראלים רבים מעוניינים לגור בבניין עם מעלית כדי ליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר כמו בפרויקט פסגת דן. ללא מעלית הדיירים צריכים לעלות ולרדת במדרגות הצרות מספר רב של פעמים בכל יום, ובכל פעם שהם צריכים לקחת את הכלב לטיול, ללוות את הילד לבית ספר, לחבר או לחוג, או לסחוב קניות לדירה.
המעלית מאפשרת גם לקשישים להמשיך לגור בקומות עליונות, היא מסייעת למשפחות עם תינוקות וילדים קטנים לצאת בנוחות מהדירה ולא לסחוב את הילדים והציוד הרב בידיים. למעשה, המעלית חשובה לכל הדיירים בבניין, כולם יכולים להשתמש בה כאשר הם חוזרים מקניות, מעוניינים לפנות מוצר חשמלי כבד מהבית וכדומה.
