אנחנו לא מוכנים לשעת חרום
לא התיימרתי לעסוק בגורמים הרבים מאוד המופקדים על המוכנות לעתות חרום, אלא בהיבט המוכנות
של טיפול באוכלוסייה בעת חרום . האתגר הוא גדול, ההתקדמות חייבת להיות מואצת . גם התקצוב
וההשקעות . המצב מחייב ליצור היערכות מתאימה שתתאפשר לקהילות ולתושבים יכולת עמידה / חוסן
אישי וחברתי. מתקפת טילים משולבת על כל מדינה מדרום ומצפון עלולה להעמיד את קברניטי הממשלה
. בפני אסון כפי גולדה מאיר עמדה בעקבות מלחמת יום כיפור 1973
דו"ח מבקר המדינה רק מחזק את העובדה שמכלול הטיפול באוכלוסייה לא מתורגל ,לא נקבעו נוהלי
הפעלה לעתות חירום, לא נאסף מידע מפורט אודות האוכלוסייה הנזקקת ולא הוקמו צוותי התערבות רב-
מקצועיים.ברשויות שנבדקו וברשויות רבות נוספות שמשרד מבקר המדינה אסף מידע בדבר היערכותן
לעתות חירום ותפקודן בימי המלחמה, לא הייתה היערכות מקדימה לחלוקת מזון לתושבים בעתות חירום.
לא נבחן מהו היקף כוח האדם וכמה כלי רכב וזמן דרושים למילוי משימה זו. 92% מאזרחי המדינה חיים
במרחב האורבני, שמתאפיין בצפיפות אוכלוסין גבוהה. בחמש הערים הגדולות במדינה יחד מתגוררים
קרוב לשני מיליון תושבים. מאפייני תכנון בערים: הפרדה, בדרך-כלל, בין אזורי מגורים ואזורי תעשייה,
ובשנים האחרונות קיימת בנייה רבה לגובה, בפרט בגוש דן ובחיפה .המרחבים הכפריים, כגון אלה
המצויים לרוב באזורי הנגב והגליל, מתאפיינים בשטחים פתוחים, בישובים קטנים ובשדות חקלאיים.
למעשה, 50% משטחה של המדינה איננו מיושב או מעובד. 27% משטחה הוא חקלאי ו- 6% מיוער.
שיעור האוכלוסייה המתגוררת בישובים כפריים קטן, יחסית, ועומד בישראל על כ- 8% בלבד . בשיקולי
הפעולה של פקוד העורף נלקחים בחשבון שיקולי השטח ופריסת תשתיות מסכנות אוכלוסייה. על
תשתיות אלו נמנים מתקנים אסטרטגיים, מתקנים חיוניים, בסיסי צה"ל, אתרי פריסה ושטחי כינוס, מרכזי
שליטה ובקרה וסמלי שלטון, מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים וכדומה. מערכי הצלה בעורף הסביבה
האזרחית שפועלים הינם משטרת ישראל, כיבוי אש, מד"א, רשויות מקומיות, פקוד העורף, יחידות צה"ל
הפועלות בעורף העורף הצבאי, המטה הכללי, רשות החירום הלאומית ומשרדי המשלה.
מכלול הטיפול באוכלוסייה בשגרה ובחרום נמצא כלקוי במלחמת צוק איתן כאשר קציני התנהגות
אוכלוסייה קיבלו לידיהם את תיקי מודיעין האוכלוסייה שקיימים ברשות המקומית ,אם בכלל. למרות
קיומם של נהלים והנחיות באשר לטיפול באוכלוסייה , המצב בשטח מדאיג למדי :בנוהל הטיפול
באוכלוסייה, בחלק מהרשויות לא נקבעו או שלא פורטו נוהלי עבודה להפעלת מכלול הטיפול
באוכלוסייה ולטיפול באוכלוסייה בשעת חירום. תימוכין ניתן למצוא בדו"ח מבקר המדינה כי רמת
המוכנות למצבי חירום של 97 מתוך 257 הרשויות המקומיות בישראל שמהווים 37% , היא נמוכה עד
בינונית, והמבקר הגדיר זאת כתמונה חמורה.
בחינה כזאת אמורה לקבוע את התשומות הנחוצות לגודל של אוכלוסייה מסוימת, לרבות היקף כוח האדם
הדרוש למילוי המשימה; מספר כלי הרכב וגודלם; הזמן הדרוש למילוי המשימה. רוב הרשויות המקומיות
בצפון לא הקימו בשנים האחרונות, ועדה לתיאום ארגון ההתנדבות ,לשכה להכוונת מתנדבים, ומוקד
מידע למתנדבים .
תרגול הרשויות המקומיות לעתות חירום נמצא לוקה. ברשויות שנבדקו לא נעשו בשנים האחרונות
תרגילים ברמת השטח קרי תרגיל משולב. נמצא כי עיריות בצפון ישראל לא ריכזו מידע בנוגע
לאוכלוסייה. היו כאלה שאמנם הכינו תיקי מודיעין אוכלוסייה, אולם חסר בהם דבר מהותי - מידע מפורט
אודות אוכלוסיות נזקקות בעלות צרכים מיוחדים, לרבות כתובותיהם. הן גם לא הכינו מאגר נתונים
ממוחשב על בסיס מידע זה.ביחידות קישור לרשויות המקומיות שנועדו להיות גוף שיקשר בין הרשויות
המקומיות לבין צה"ל או פיקוד העורף, נמצא כי חלק מיחידות קישור לרשויות המקומיות באזור הצפון
לא מאוישים לפי תקן כוח האדם שנקבע להם. יחידות קישור לרשויות המקומיות כמעט ולא התאמנו
בשנים האחרונות ולא השתתפו בתרגילי מל"ח שנעשו ברשויות המקומיות.
